למה השוואות בין הילדים כל כך כואבות, ומה קורה כשאנחנו מעזים לראות את זה אחרת?

💫 אף אחד לא מכין אותנו לזה – שלפעמים אוהבים לא באותה קלות

יש רגעים בקליניקה שבהם אני מרגישה איך האמת יוצאת לאט-לאט מבין המילים.

משפט אחד קטן, מבט, דמעה — ופתאום נפתח חלון לעולם פנימי שאף הורה לא מדבר עליו בקול.לפני כמה שבועות הגיעה אליי משפחה בגלל הבת הקטנה.

“יש לה התפרצויות כעס, היא לא מקשיבה, כל דבר נגמר בצעקות.”

במפגש הראשון ביקשתי מהם לספר קצת על כל אחד מהילדים — מה כל אחד מהם “הכי”.האמא חייכה ואמרה:

“על הבכורה אני יכולה להגיד שהיא הכי כיפית…”

ואז עצרה.

העיניים שלה התמלאו דמעות.

כששאלתי מה מספרות הדמעות, היא לחשה:

“שקשה לי עם ההשוואות. שקשה לי להרגיש שעם אחת קל לי יותר.”ברגע הזה היה ברור שמה שכואב לה באמת —

זה לא רק ההתנהגות של הקטנה,

אלא האשמה שמתעוררת כשהיא מרגישה שונה כלפי כל אחת מהבנות שלה.

🌿 למה זה כל כך כואב

הורות היא מקום כל כך טעון באהבה.

אנחנו רוצים להאמין שאנחנו אוהבים את כל הילדים שלנו באותה מידה,

אבל בפנים, משהו יודע — זה לא תמיד מרגיש אותו דבר.יש ילד שקל לנו איתו יותר —

הוא דומה לנו, מבין אותנו בלי מילים,

ולידו ילד שמפעיל אותנו, מאתגר אותנו,

מזכיר לנו את המקומות שקשה לנו בעצמנו.ואז עולה האשמה.

היא לוחשת לנו שאסור להרגיש ככה,

שאהבה אמורה להיות שווה.

אבל הלב לא עובד לפי כללים.

הוא אוהב — רק לפעמים אחרת, לפעמים קשה יותר,

לפעמים דרך מאמץ ולא דרך קלות.

💔 המחיר של ההשוואה

כשאנחנו לא מדברים על זה,

הכאב הזה יושב בינינו לבין הילדים.

הוא הופך למתח, לביקורת, לריחוק קטן.

ולפעמים גם הילד עצמו מרגיש את זה —

לא דרך מילים, אלא דרך העיניים שלנו כשהוא “שוב עושה בעיות”.והכי קשה — שגם אנחנו מרגישים רחוקים מעצמנו.

כי עמוק בפנים אנחנו יודעים שאנחנו לא הורים רעים,

רק הורים אנושיים שמנסים לאהוב בתוך מציאות מורכבת.

🌱 מה כן אפשר לעשות

אולי הצעד הראשון הוא פשוט להעז לראות את זה.

לא לברוח מהמחשבה, לא להילחם בה,

אלא לעצור לרגע ולשאול את עצמנו:

עם מי קל לי יותר? ומתי קשה לי? ומה זה מעורר בי?ברגע שאנחנו מביטים בזה באומץ ובלי שיפוט,

נכנסת פנימה חמלה —

וחמלה היא תמיד ההתחלה של שינוי.כי אהבה לא נמדדת בכמה היא “שווה”,

היא נמדדת ביכולת שלנו לראות כל ילד באמת.

💬 הזמנה קטנה אליכם

אם גם אתם מרגישים לפעמים את הפער הזה —

אל תשפטו את עצמכם.

זה לא סימן שמשהו לא בסדר,

זה סימן שאתם הורים שמרגישים, שחושבים, שאוהבים.תנו לעצמכם רגע של כנות,

תסתכלו על כל אחד מהילדים בעיניים חדשות,

ותזכרו — השקט בבית לא מתחיל מזה שהילדים משתנים,

אלא מזה שאנחנו מעיזים לראות את הלב שלנו כמו שהוא. 💗