מריבות בין אחים הן תופעה טבעית – אין משפחה שאין בה חיכוכים. אבל כשהמריבות חוזרות שוב ושוב, הקולות עולים וההורים נשחקים – הבית עלול להפוך לזירת קרב.
החדשות הטובות? עם קצת שינוי בגישה, אפשר להפוך את הריבים למקום של למידה, קרבה ואפילו חיזוק הקשר המשפחתי.אחרי שנים של ליווי משפחות, ריכזתי עבורכם חמישה טיפים פרקטיים ליישום – שיכולים לעזור לכם כבר היום להפחית מתחים ולהחזיר את השקט הביתה.
כשילדים רבים, הנטייה הטבעית שלנו היא למהר ולהכריז “מי אשם”. אבל ברגע שאנחנו נכנסים לתפקיד השופט, אחד הילדים יוצא "המפסיד".
במקום זה, נסו לתת מקום לשני הצדדים: “אני רוצה לשמוע קודם אותך, אחר כך אותך.” עצם זה שכל ילד מרגיש שהקשיבו לו – מוריד חצי מהכעס.
במקום לומר: “נו באמת, למה אתם שוב רבים?” נסו לשקף: “אני רואה שאתה כועס כי רצית לשחק וזה לא הסתדר לך.”
השיקוף עוזר לילד להרגיש מובן, ולא מותקף. כשילד שומע את רגשותיו במילים של ההורה – הוא נרגע מהר יותר, ויש סיכוי גבוה יותר לשתף פעולה.
שאלו: “מה לדעתכם אפשר לעשות כדי שזה יעבוד לכולם?”
מפתיע לגלות כמה פעמים הילדים עצמם מעלים פתרונות יצירתיים, הוגנים, ולעיתים אפילו טובים יותר ממה שהיינו מציעים. כשזה בא מהם – הם הרבה יותר מחויבים ליישם.
אחד הגורמים הנסתרים לריבים הוא תחושת קנאה ותחרות על תשומת הלב של ההורה.
כשאנחנו מקדישים לכל ילד “רגע אישי” – אפילו עשר דקות ביום – הוא מקבל מסר שהוא חשוב בפני עצמו. ברגע שהתחרות פוחתת, גם המריבות נרגעות.
לא כל ריב דורש התערבות. לפעמים, כשאנחנו מחכים בצד ומאפשרים לילדים לנסות לפתור את הסכסוך בעצמם – הם מפתיעים אותנו ומוצאים פתרון לבד.
כמובן, אם הריב גולש לאלימות פיזית או מילולית קשה – חשוב להתערב. אבל בריבים יומיומיים קטנים, שווה לתת להם להתנסות.
המטרה היא לא למנוע כל ריב – אלא להפוך את הריב להזדמנות ללמידה, להכרת רגשות ולבניית מיומנויות של פתרון קונפליקטים.
כשאנחנו משנים את הדרך שבה אנחנו מגיבים, האווירה בבית כולה משתנה: פחות צעקות, יותר קרבה, ותחושה של שותפות אמיתית.