למה אצל כולם זה נראה כל כך פשוט, ורק אצלי לא?
זה היה אמור להיות ערב נעים של שבירת שגרה. קפה עם חברות טובות, קצת צחוקים, רגע לקחת נשימה אמיתית מחוץ למרוץ האינסופי של הבית, העבודה, הכביסות והמטלות שאינן נגמרות לעולם.
אבל אז, איכשהו, השיחה מגיעה ליומיום בבית. אחת החברות מספרת בחיוך קליל איך הילדים שלה פשוט מקשיבים כשהיא מבקשת לכבות את המסכים, אחרת מתארת בוקר רגוע בלי צעקות ובלי דרמות, ושלישית משתפת בהצלחה מרגשת בהצבת גבולות, כאילו מדובר במשהו טבעי ומובן מאליו.
ואת? את מוצאת את עצמך מהנהנת כלפי חוץ, מחייכת את החיוך החברתי הנדרש, אבל מבפנים הלב מתכווץ.
את מקשיבה להן, ואז את שואלת את עצמך את השאלה המייסרת ביותר שמתגנבת ללב של כל אמא:
"למה אצל כולם זה נראה כל כך פשוט, ורק אצלי כל ערב הופך למאבק כוחות מתיש?"
ואז, רגע אחרי שהמפגש נגמר ואת חוזרת הביתה אל השקט שלפני הבוקר הבא, מתחילות המחשבות הקשות לכרסם בך:
- אולי אני פשוט לא מספיק סמכותית איתם?
- אולי הייתי צריכה להיות עקבית ונוקשה יותר מהרגע הראשון?
- אולי אם הייתי מתנהלת אחרת כשהם היו קטנים, היום הכול היה נראה אחרת לגמרי?
ופתאום, בלי שקרה שום דבר חדש או דרמטי בבית שלך, את מרגישה פחות טוב עם עצמך כאמא.
וזה כואב. זה כואב כי את הרי כל כך משתדלת. את חושבת עליהם ללא הרף, דואגת לצרכים שלהם, מנסה להבין מה באמת נכון עבורם, ולפעמים אפילו מוותרת על הרצונות והצרכים של עצמך כדי לשמור על השקט והיחסים בבית. ובכל זאת, יש ימים שבהם שום דבר לא הולך כמו שרצית.
מה קורה באמת מאחורי הקלעים?
כמדריכת הורים, אני פוגשת את התחושה הזו כמעט בכל יום בקליניקה. אמהות מדהימות, מסורות, שמשקיעות את נשמתן, מגיעות אליי כשהן מלאות ברגשות אשם, כי הן משוכנעות שרק אצלן בבית "הכול מתפרק", בעוד שאר העולם מתנהל כמו שעון שוויצרי.
אבל האמת היא שכולנו נופלות באותה מלכודת עתיקה ומכאיבה: אנחנו משוות את מה שאנחנו חוות מבפנים למה שאנחנו רואות מבחוץ אצל אחרים.
את יודעת בדיוק כמה קשה היה אתמול בערב אצלכם בסלון. את זוכרת את הוויכוח הסוער סביב שיעורי הבית, את הטונים שעלו, את תחושת חוסר האונים שצפה ועצרה לך את הנשימה, ואת המילים שנאמרו מתוך עייפות עמוקה, כאלה שנשארות לצרוב בלב גם הרבה אחרי שכולם כבר הלכו לישון.
אבל על מה שקורה בבית של החברות שלך את יודעת הרבה פחות. את שומעת את רגעי השיא, את ההצלחות הממוקדות, או את הסיפורים שנבחרו בקפידה. את לא רואה את הבוקר הסוער שקדם לאותו מפגש, את מאבקי הכוחות שנשארים אצלן בין הקירות, או את השעות שבהן גם הן יושבות בתסכול ומרגישות שאין להן מושג מה הן עושות.
הילדים שלנו הם לא "חבילה סטנדרטית"
וגם אם, נודה על האמת, לאותה חברה באמת קל יותר בתחום מסוים, זה עדיין לא אומר שהיא אמא טובה יותר ממך, וזה בטח לא אומר שאצלך משהו לא בסדר.
כי הילדים שלכן שונים לחלוטין. הטמפרמנט שלהם שונה, הצרכים הרגשיים שלהם אחרים, המטען שהם מביאים איתם לעולם שונה, והקשר הייחודי שכל אחת מכן רקמה עם הילדים שלה הוא עולם בפני עצמו. החוויות שעיצבו אתכן, הפחדים שלכן, האמונות והטריגרים שמפעילים אתכן, כל אלה שונים בתכלית. הדרך שכל ילד צריך כדי לגדול, לפרוח ולהרגיש בטוח היא אינדיבידואלית לגמרי. אז איך אפשר בכלל למדוד את ההורות שלך לפי סרגל מדידה של בית אחר?
המחיר הכבד של ההשוואה
אחד המחירים הכואבים ביותר של ההשוואה הוא שהיא גורמת לנו להפסיק לראות את מה שכן יש.
כשאנחנו עסוקות כולנו בשאלה למה אצל אחרים זה עובד חלק, אנחנו מפספסות את כל הטוב שקורה אצלנו בבית:
- את הרגע הקטן שבו הצלחת לעצור, לנשום עמוק ולהקשיב באמת במקום להתפרץ.
- את השיחה השקטה והכנה שהייתה לכם אתמול על הספה.
- את הפעם שבה הילד שלך הרגיש מספיק בטוח בך ובבית כדי לבוא ולשתף אותך במשהו שלא היה לו קל בכלל לספר.
- את הדרך הארוכה והמשמעותית שכבר עשיתם יחד, גם אם עדיין יש לא מעט קשיים ואתגרים בדרך.
ומרוב תסכול, עייפות ושיפוטיות עצמית, לעיתים בלי לשים לב אנחנו מתחילות לדרוש מהילדים שלנו להיות כמו "הילדים של כולם". ואז קורה הדבר הכואב מכול: ההשוואה שמכאיבה לנו מתחילה לכאוב גם להם.
איך משנים את המבט?
אני לא חושבת שאנחנו צריכות להפסיק להסתכל סביבנו, להתייעץ או ללמוד מהורים אחרים. עולם ההורות הוא מרחב שבו אפשר וצריך ללמוד זו מזו. אפשר בהחלט לקבל השראה, לשמוע רעיונות יצירתיים, ולגלות כלים חדשים שיעזרו לנו ביומיום.
אבל יש תהום פעורה בין ללמוד ממישהי אחרת לבין להשתמש בה כהוכחה שמשהו בך פגום.
בפעם הבאה שאת שואלת את עצמך "למה אצל כולם כן ואצלי לא?", אני מזמינה אותך לעצור לרגע, לקחת אוויר, ולשאול שאלה אחרת לגמרי, כזו שמחזירה אליך את הכוח:
"מה הילד שלי צריך ממני, בתוך הסיפור המשפחתי הייחודי שלנו?"
המטרה של ההורות שלך היא לא להיות העתק מושלם או חסר פגמים של השכנים, של החברה, או של המשפחה שנראית מושלמת מבחוץ. המטרה היא לבנות מערכת יחסים עמוקה, יציבה ובריאה שמתאימה בדיוק לך, לאופי שלך, ולטבע המיוחד של הילדים שלך.
אפשר גם אחרת
אם את מרגישה שהמאבקים בבית כבר מרוקנים אותך מכל כוח, שאחרי כל מפגש חברתי את חוזרת הביתה עם משקולת של אשמה על הלב, ושאת רוצה למצוא דרך לנהל את הבית שלך אחרת, בלי לוותר לרגע על הקשר החם, הקרוב והאוהב עם הילדים שלך, את ממש לא לבד בסיפור הזה.
זה בדיוק מה שאנחנו עושות בתהליך הדרכת הורים. אנחנו לא מחפשות נוסחת קסם אחידה שמתאימה לכולם, כי בהורות אין דבר כזה. אנחנו פשוט יושבות יחד, מסתכלות לעומק על מה שקורה אצלך בבית פנימה, מזהות את המקומות שבהם קשה, ומתוך זה בונות צעד אחר צעד דרך עבודה מותאמת אישית, חומלת ומדויקת למשפחה שלך.
אם את מרגישה שזה הזמן לעשות סדר ולמצוא את השקט שלכם, תכתבי לי, אני תמיד כאן ועונה.










